מקור עירובין ב׳
1 מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — יְמַעֵט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ.
2 וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט. וְאִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט.
3 גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. מַאי שְׁנָא גַּבֵּי סוּכָּה דְּתָנֵי ״פְּסוּלָה״ וְגַבֵּי מָבוֹי תָּנֵי תַּקַּנְתָּא?
4 סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא, תָּנֵי ״פְּסוּלָה״. מָבוֹי דְּרַבָּנַן, תָּנֵי תַּקַּנְתָּא.
5 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּאוֹרָיְיתָא נָמֵי תָּנֵי תַּקַּנְתָּא. אֶלָּא, סוּכָּה דִּנְפִישִׁין מִילֵּיהּ — פָּסֵיק וְתָנֵי ״פְּסוּלָה״. מָבוֹי דְּלָא נְפִישִׁי מִילֵּיהּ — תָּנֵי תַּקַּנְתָּא.
6 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חֲכָמִים לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וְרַבִּי יְהוּדָה לֹא לְמָדָהּ אֶלָּא מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם.
7 דִּתְנַן: פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל גׇּבְהוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְרׇחְבּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְשֶׁל אוּלָם גׇּבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרׇחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמּוֹת.
8 וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, דְּרַבָּנַן סָבְרִי: קְדוּשַּׁת הֵיכָל לְחוּד וּקְדוּשַּׁת אוּלָם לְחוּד. וְכִי כְּתִיב ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ — אַהֵיכָל כְּתִיב.
9 וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: הֵיכָל וְאוּלָם קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא. וְכִי כְּתִיב: ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ — אַתַּרְוַיְיהוּ הוּא דִּכְתִיב.
10 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי קְדוּשַּׁת אוּלָם לְחוּד וּקְדוּשַּׁת הֵיכָל לְחוּד. וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה — דִּכְתִיב: ״אֶל פֶּתַח אוּלָם הַבַּיִת״.
11 וְרַבָּנַן: אִי הֲוָה כְּתִב ״אֶל פֶּתַח אוּלָם״ — כִּדְקָאָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״אֶל פֶּתַח אוּלָם הַבַּיִת״ — הַבַּיִת הַפָּתוּחַ לָאוּלָם.
12 וְהָא כִּי כְּתִיב הַאי, בְּמִשְׁכָּן כְּתִיב!
13 אַשְׁכְּחַן מִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ, וּמִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם פְּתִיחַת דַּלְתוֹת הַהֵיכָל — פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ — בִּזְמַן שֶׁפְּתוּחִין וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן נְעוּלִים, וְהָא כִּי כְתִיב הָהִיא, בְּמִשְׁכָּן כְּתִיב! אֶלָּא, אַשְׁכְּחַן מִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן וּמִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ.
14 בִּשְׁלָמָא מִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן, דִּכְתִיב: ״וְנָתַתִּי אֶת מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם״. אֶלָּא מִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ מְנָלַן? אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב: ״וְנָשְׂאוּ הַקְּהָתִים נוֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בּוֹאָם״ —
15 הָהוּא בְּאָרוֹן כְּתִיב. אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״.
16 בֵּין לְרַבָּנַן וּבֵין לְרַבִּי יְהוּדָה לֵילְפוּ מִפֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, דִּכְתִיב: ״אוֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת״, וּכְתִיב: ״וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף״, וּכְתִיב: ״וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית מִזֶּה וּמִזֶּה לְשַׁעַר הֶחָצֵר קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה״, מָה לְּהַלָּן חָמֵשׁ בְּרוֹחַב עֶשְׂרִים, אַף כָּאן חָמֵשׁ בְּרוֹחַב עֶשְׂרִים!
17 ״פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר״ אִיקְּרִי, פֶּתַח סְתָמָא — לָא אִיקְּרִי.
18 וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כִּי כְתִיב: ״קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לַכָּתֵף״ — בְּגוּבְהָה הוּא דִּכְתִיב.
19 גּוּבְהָה?! וְהָא כְּתִיב: ״וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת״! הָהוּא מִשְּׂפַת מִזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה.
20 וְרַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר? וְהָא תְּנַן: וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט, וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה!
21 אָמַר אַבָּיֵי: פְּלִיג בְּבָרַיְיתָא, דְּתַנְיָא: וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.
22 וְלִיפְלוֹג בְּמַתְנִיתִין? פְּלִיג בְּגוּבְהָה, וְהוּא הַדִּין לְרֻחְבָּה.
23 וְאַכַּתִּי, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר? וְהָתַנְיָא: מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה יְמַעֵט, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה. וְתָנֵי בַּר קַפָּרָא: עַד מֵאָה.
24 בִּשְׁלָמָא לְבַר קַפָּרָא גּוּזְמָא. אֶלָּא לְרַב יְהוּדָה מַאי גּוּזְמָא? בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה אַרְבָּעִים — גָּמַר מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, אֶלָּא חֲמִשִּׁים מְנָא לֵיהּ?
25 אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא מַתְנִיתָא אַטְעִיתֵיהּ לְרַב, דְּתַנְיָא: מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, יוֹתֵר מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל — יְמַעֵט. הוּא סָבַר: מִדְּרַבָּנַן מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכַל גָּמְרִי, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר. וְלָא הִיא, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחָא דְמַלְכִין גָּמַר.
26 וְרַבָּנַן, אִי מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל גְּמִירִי — לִיבְעוֹ דְּלָתוֹת כְּהֵיכָל, אַלְּמָה תְּנַן: הֶכְשֵׁר מָבוֹי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֶחִי אוֹ קוֹרָה!
27 דַּלְתוֹת הֵיכָל לִצְנִיעוּת בְּעָלְמָא הוּא דַּעֲבִידָן.
28 אֶלָּא מֵעַתָּה, לָא תַּיהֲנֵי לֵיהּ צוּרַת הַפֶּתַח, דְּהָא הֵיכַל צוּרַת הַפֶּתַח הָוְיָא לוֹ, אֲפִילּוּ הָכִי עֶשֶׂר אַמּוֹת הוּא דִּרְוִיח. אַלְּמָה תְּנַן: אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת — אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט!
29 מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא לְרַב, הָא מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב: אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט. וַאֲמַר לֵיהּ: אַתְנְיֵיהּ ״צָרִיךְ לְמַעֵט״.
30 אֶלָּא מֵעַתָּה
פירוש תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:ז׳
7 ר' לעזר או' הגנה והקרפיף וכו'. אין לעמוד יפה על שתי הברייתות שלהלן אלא אם נקדים תחילה את משנתנו בגירסתה המקורית ולפי פירושי הגאונים בה. וכן שנינו פ"ב מ"ה: אמר ר' יהודה בן בבא הגנה והקרפף כלומר, מקום שמוקף מחיצות בלי קירוי, ומחזיקים שם עצים, וכדומה שהן שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה סוכת שומרים, או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר וכו', ר' עקיבא אומר אפילו אין בה אלא אחת מכל אלו מטלטלין, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושירים על שבעים ושירים. ר' אליעזר אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה. ר' יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה. ולפי גירסא קדמונית זו, הרי אין לנו לפרש את דברי ר' עקיבא אלא כמו שפירשו הרשב"א והריטב"א. וכן כותב הרשב"א: "דר' עקיבא אדר' יהודה בן בבא קאי, וה"ק אפילו אין בה אלא אחד מאלו העניינים, כלומר, או שיהא בו שומירה, או בית דירה, או סמוכה לעיר, ואעפ"י שאינה מרובעת של שבעים ושירים על שבעים ושירים, אלא אפילו אריך וקטין, או שתהא מרובעת אעפ"י שאין בה אלא אחד מאלו, ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים, כלומר שיהא שבעים ושירים בלבד, שלא יהא בית סאתים גמור, וכדאמרי' בגמ' דבר מועט איכא בינייהו וכו' ". וכע"ז כותב גם הריטב"א ומוסיף: ופרכינן בתלמודא כ"ג רע"ב, ר' עקיבא היינו ת"ק, כלומר ר' יהודה בן בבא שהוא ת"ק שלו, שדבר עתה בתחלה בעניין קרפף, דכיון דקתני כלומר ר"ע סיפא ובלבד שתהא מרובעת, אלמא תרתי בעי נמי רבוע ותשמיש כלומר, ולפ"ז הם ממש דברי ר' יהודה בן בתירא. ופרקינן דאיכא נמי ביניהו דבר מועט, ולעולם כל היכא דאיכא רבוע לא בעי שומרה רשות תשמיש, כדאיתא בתלמודא, ונכון הוא. והגאונים ז"ל כך פי' אפילו לפי הגירסא האחרת, דכי אמרי' בתלמודא היינו ת"ק, על ר' יהודה בן בבא קאמר וכו'. נמצאנו למדים לפי מסורת הגאונים שלר"ע בבית סאתים מרובע מותר לטלטל אפילו לא הוקף לדירה כלל, אבל אם יש בו שומירה, או שהוא סמוך לעיר, מטלטלים בו אעפ"י שאינו מרובע. ומסתבר שלר"ע אם אין הקרפף יתר מבית סאתים והוא מרובע ממש הרי הוא נראה כחצר, והתירו בו אפילו אין בו סוכת שומרים, או שאינו סמוך לעיר. אבל אם יש בו סוכת שומרים, או שהוא סמוך לעיר, לא הקפידו ברבוע שלו, ובלבד שכל השטח שלו לא יהא יותר מבית סאתים. ואשר לדברי ר' אליעזר שבמשנתנו שאלו בבבלי כ"ג ב': והתניא ר' אלעזר אומר אם היתה ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה והיא סיפא של הברייתא שלפנינו בתוספתא וכו', כי תנן נמי במתניתין פי שנים ברחבה תנן. אי הכי היינו ר' יוסי? איכא בינייהו ריבוע דריבעוה רבנן. אבל הירושלמי לא הכיר ברייתא זו של התוספתא, ופירש את דברי ר' אליעזר כפשוטן, ואמרו שר' אליעזר לא למד מחצר המשכן כפירושו הנכון של בעל פ"מ, אלא הוא מצריך מרובע ממש, כצורת החצרות, עיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה נמצאנו. ועכשיו נעבור לברייתא שלנו בתוספתא.
8 23-24. והקרפיף שהיא שבעים ושירים על שבעים ושירים מוקפת גדיר וכו'. במלחמות להרמב"ן ספ"ב: ומצאתי בתוספתא הגנה והקרפף צריך שיהא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים. אם היא ארכה וכו'. ולפי גירסת הרמב"ן הרישא היא בבא בפני עצמה, ופירושה שהקרפף המותר צריך להיות מרובע ומוקף מחיצות כחצר, עיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה נמצאנו.
9 24-25. אם היתה ארכה כשנים ברחבה וכו'. כלומר, ואפילו אם היתה ארכה כשנים ברחבה, עדיין מותר לטלטל בתוכה, שהרי אינה פחותה ממלבן חצי מרובע, וכעין מה שרצה שמואל לומר בבבלי י"ב סע"ב. ולא עוד אלא שכן היה חצר המשכן, אעפ"י שר' אליעזר לא למד ממנו, וכמפורש בירושלמי, ומשנתנו כפשוטה חולקת על ברייתא זו.